אימפריות הכוכב הבודד מוגדרות כקבוצות שהקונטנדריות שלהן התבססה בעיקרה על נוכחותו של כוכב אחד, אך לא הצליחו יותר מדי לפני ואחרי תקופתו בקבוצה. בהקבצה זו נציין את מילוואקי, קליבלנד, וושינגטון, יוסטון ודאלאס.

פרקים 1, 2, 3, 4, 5, 6, 7, 8, 9, 10

ההבדל המרכזי בין אימפריות הכוכב הבודד לבין האימפריות קצרות הימים שעסקנו בהן בפרקים האחרונים, הוא שאימפריות הכוכב הבודד פרחו בעיקר, אם לא רק, בתקופה קצרה יחסית בה שיחק בהן כוכב ספציפי – כך למשל יוסטון פרחה בעיקר בתקופתם של מוזס מאלון, חאכים והארדן בקבוצה, בעוד שפיניקס פרחה תחת מגוון רב של כוכבים בתקופות שונות.

אימפריות הכוכב הבודד גם נבדלות מהקבצת האימפריות לשעתן שסקרנו בפרק 3, בכך שהתקשו בבניית קבוצה איכותית, לאורך זמן, סביב הכוכב הגדול שלהן – עם כל הכבוד למייקל למשל, אני חושב שפער ההישגים בינו לבין חאכים גדול בהרבה מפער הכישרון ביניהם. ואני מייחס זאת לכך ששיקגו, למרות כל הביקורת על הג'ריז, השכילה ליצור סביב מייקל קבוצה אדירה מכף רגל (טוני קוקוץ' וסטיב קר), דרך הזרועות (סקוטי והוראס גרנט), ועד ראש (פיל ג'קסון). לא אטען שיוסטון נכשלה במשימה הזו סביב חאכים – שתי אליפויות בהחלט מעידות על הצלחה – אבל הן גם מעידות על כך שיוסטון הצליחה פחות ולמשך זמן קצר יותר.

גילוי נאות – אני בטוח שאם נשאל את דירק הגדול אם הוא היה כוכב בודד בדאלאס של 2011 הוא יענה בשלילה ואף עלול לטעון לאובר-סימפליפיקציה (Vereinfachung, בטבטונית), ולניתוח קלוקל. יתרה מזו, אני מסכים שאי אפשר לבטל בהינף מקלדת שחקנים בקליבר של ג'ייסון קיד, שון מאריון, וג'ייסון טרי, אפילו אם הם בצד השני של הקריירה. ועם זאת, הסתכלות ממעוף הציפור, וממרחק השנים, בכל זאת מראה שהתמונה המתקבלת מאד "ממוקדת כוכב" – מספר מוגבל של סטרצ'ים, קצרים יחסית, כולם בתקופתו של כוכב גדול, ובדרך כלל לא למשך כל תקופתו.

לפיכך, לא בכל המקרים נעמיק בפרטי הפרטים של כל אחת ואחת מהקבוצות, בחלקם פשוטו ננסה למצוא את הדפוסים המאפיינים קבוצות מסוג זה, ולהתענג על גדולתם, הבלתי מוטלת בספק, של הכוכבים האדירים שלהן.

מילוואקי

נתחיל במילוואקי, ערש הולדתם הכדורסלני של שני שחקנים אהובים עלי במיוחד, שדי באזכור שמם הפרטי כדי לזהותם – קארים ויאניס.

תקופת קארים

1969 היא שנה עתירת אירועים היסטוריים מרגשים – וודסטוק, אבי-רואד, ניל ארמסטרונג נוחת על הירח, ראובן עטר הגדול נולד. ובנ.ב.א? – הסלטיקס, כהרגלם באותן שנים, זוכים באליפות, ואוסקר רוברטסון, מסינסינטי רויאלז, נבחר למלך האסיסטים, בפעם ה-6 ב-9 השנים האחרונות.

מילוואקי, מצידה, מצטרפת לליגה באותה עונה, מסיימת את עונת הביכורים עם מאזן שלילי, ולמזלה הרב, זוכה בבחירה הראשונה בדראפט לאחר הטלת מטבע בינה לבין פיניקס. מילוואקי בוחרת, כצפוי, את לו אלסינדור, הסנטר הענק של אוניברסיטת UCLA. והשאר, כמו שאומרים, הוא היסטוריה.

תחשבו על זה, עוד חצי שניה של סיבוב של המטבע ויתכן שהפרקים על פיניקס ומילוואקי היו משתנים משמעותית. מצד אחד, "צריך מזל בחיים". מצד שני "המזל הולך עם הטובים". מצד שלישי, "אי אפשר לבנות על המזל". מצד רביעי "קשה באימונים קל בקרב" – אז לקראת הדראפט הבא כולם מוזמנים להתאמן בהטלת מטבע כאן.

בעונת 1970 קארים נבחר לרוקי השנה ומילוואקי מזנקת למאזן חיובי, גבוה ב-30 נצחונות ממאזנה בשנה הקודמת. בפלייאוף מילוואקי גוברת על פילי בחצי גמר, ומודחת רק בגמר המזרח על ידי הניקס המיתולוגית של שנות ה-70 – וויליס ריד, ביל בראדלי, וולט פרייז'ר ודייב דה-בושר – בדרכה של האחרונה לאליפות.

אוסקר רוברטסון הגדול, בתום עשור מרהיב בליגה, אבל ללא טבעת על אצבעו, מוטרד מסינסינטי למילוואקי. מקובל לחשוב שלא היה זה מקרה של כוכב ממורמר בקבוצה שלא מצליחה ללכת עד הסוף, אלא שרוברטסון לא הסתדר עם מאמנו, בוב קוזי מהסלטיקס. כך או אחרת, הכוכבים שוב הסתדרו עבור מילוואקי, ובעונת 1971 השילוב בין רוברטסון הוותיק לקארים הצעיר מוביל את הקבוצה למאזן היסטורי של 66-16, ולריצת 12-2 בפלייאוף שבו לראשונה ישחקו במערב.

מילוואקי גוברת על גולדן סטייט בסיבוב הראשון, מעפילה לגמר המערב והאשכול הראשון נפתח. קארים בן ה-23 מתמודד עם צ'מברליין בן ה-34 מהלייקרס. הדו-קרב האישי שקול למדי – קארים מציג 25 נק', 17 ריב' ו-4 אס' למשחק, בהשוואה ל-22 נק', 19 ריב' ו-2 אס' של וילט, אבל מילוואקי לא מתקשה לגבור על הלייקרס 4-1.

הידעת? בשורות הלייקרס שיחק גם פט ריילי, בן ה-25, המבוגר מקארים בשנתיים בלבד, שמאוחר יותר יאמן את קארים בלייקרס משך שנים ארוכות.

בפיינלז מוחצת מילוואקי את נציגת המזרח, הבולטס של ווס אנסולד וארל מונרו, בסוויפ, וזוכה באליפות הראשונה בתקופת המחקר שלנו. האח הידד!!!

ב-1972 האשכול נמשך אבל מילוואקי מודחת בגמר המערב כשידם של וילט, ווסט והלייקרס על העליונה.

ב-1973 העונה נגמרת כבר בסיבוב הראשון בהפסד לגולדן סטייט של ריק בארי ונייט ת'ורמונד (שקארים העיד שהיה אחד השחקנים שהכי הקשו עליו בליגה). ב-1974 מילוואקי גוברת על הלייקרס (כבר ללא וילט, ועם ווסט בן 35), ועל הבולס (בשורותיה שיחקו ג'רי סלואן וריק אדלמן), ומעפילה לפיינלז, אך מפסידה בקרב איתנים 4-3 לסלטיקס העקשניים של עידן האבליצ'ק-קאונס-דון נלסון. האשכול הראשון, בן 4 שנים, מסתיים.

אוסקר רוברטסון בן ה-35 פורש וקארים נפצע. מילוואקי לא מגיעה לפלייאוף, וקארים מחשב מסלול מחדש ומבקש טרייד לאחת הערים הגדולות – לוס אנג'לס או ניו יורק. בקשה זו, חריגה לזמנה, גרמה לחילוקי דעות בהנהלת הבאקס, אבל בסופו של דבר קארים הוטרד ללייקרס עבור חבילה שאינה מספיקה על מנת להפוך את הקבוצה לתחרותית ביום שאחרי.

ב-1980 הבאקס חוזרים למזרח, והאשכול השני מתחיל בעונת 1983 עם קבוצה בהובלת סידני מונקריף ומרקיז ג'ונסון, בסיועם של בוב לניר ודייב קאונס הותיקים. הבאקס מוחצים 4-0 את הסלטיקס (!) בחצי גמר המזרח, אבל מפסידים בגמר האזורי לאלופה שבדרך מפילדלפיה. עונה לאחר מכן, הבאקס מעפילים עד גמר המזרח, אך שוב מפסידים לאלופה שבדרך, הפעם מבוסטון. מרקיז ג'ונסון עובר לקליפרס עבור טרי קאמינגס אבל התוצאות לא משתנות באופן משמעותי – ב-1985 שוב הפסד לפילדלפיה, הפעם בחצי הגמר, וב-1986 האשכול מסתיים בהפסד בגמר המזרח לבוסטון האלופה הנכנסת.

האשכול השלישי, בן עונה בודדת, החל ונגמר בשנת 2001 כשהקבוצה שנבנתה סביב ריי אלן, סם קאסל, וגלן רובינסון, גברה על אורלנדו של טי-מאק, ועל שרלוט של ג'מאל משבורן ובארון דייויס הצעיר, העפילה לגמר המזרח, ושם הפסידה לפילי של אייברסון.

12 שנים ארוכות מאוחר יותר… בבחירה ה-15 בדראפט 2013 בחרה מילוואקי צעיר יווני ארוך ממוצא ניגרי. מאז הגיע לליגה קלע יאניס 7, 13, 17, 23 ואף 27 נקודות בעונת 2018, כשבדרך הוא מכפיל את מספר החסימות, החטיפות והריבאונדים, משלש את מספר הזריקות והאסיסטים, וגורם לקבוצות שבחרו לפני מילוואקי לתהות מדוע העדיפו עליו שחקנים כמו אלכס לן, נרנלס נואל, MCW וכמובן אנתוני בנט.

האשכול הרביעי החל ב-2019, כשמילוואקי הצעירה מפסידה לטורונטו של קוואי 4-2 בגמר המזרח אחרי שכבר הובילה 2-0. 2020 לא מאירה פנים לבאקס, שמפסידים בבועה למיאמי בחצי גמר המזרח, אבל מילוואקי מתאוששת ב-2021, מעמידה קבוצה מצוינת סביב יאניס עם מידלטון, ברוק לופז, וג'רו הולידיי שהגיע בטרייד נועז, וזוכה באליפות לאחר שהיא גוברת על יריבות קשות כברוקלין ופיניקס.

מה אפשר ללמוד מהסיפור של מילוואקי?

בפשטות, לבנות קבוצה סביב כוכב בודד – הציוות של אוסקר הוותיק לקארים הצעיר נבע, ככל הנראה, מצירוף מקרים נדיר, אבל אפשר בהחלט להחמיא להנהלת מילוואקי ששילמה מה שצריכה הייתה לשלם כדי לגרום לעסקה הזו להתממש. עם זאת, רוברטסון, המבוגר מקארים בכמעט עשור, לא יכל היה להיות לאורך זמן הצלע השניה של הקבוצה, וגם אם יתכן שקארים היה מבקש טרייד בכל מקרה, פשוט מכיוון שלא רצה לגור במילוואקי, אני נוטה להאמין שאם אוסקר היה נשאר בסגל, והקבוצה הייתה נשארת תחרותית, יתכן והיה דוחה או מעכב את בקשתו זו.

לדעתי, ההבדל המרכזי בין האשכול הראשון לבין האשכול השני הוא הסופרסטאר-פאואר של הקבוצה.

הקבוצה של האשכול הראשון, סביב קארים ואוסקר, לא תמיד גברה על מתחריה, אבל הצליחה להגיע לגמר, ואף לזכות באליפות. קבוצת האשכול השני אמנם הציגה אשכול נאה, וזהה באורכו, אבל קשה שלא להסיק שהייתה קבוצה פחות טובה, הן מהקבוצה של קארים ואוסקר בשנות השבעים, והן ממתחרותיה הקטלניות – הסלטיקס והסיקסרס בראשית שנות השמונים, כמו גם הפיסטונס והבולס בסופן – שגם להן היה יתרון על מילוואקי בהיבט הסופרסטאר-פאואר.

הקבוצה של עידן יאניס מהווה גם היא דוגמא יפה הן לבניה סביב סופרסטאר – שיטת המשחק של בודנהולצר נבנתה בצלמו ובדמותו של יאניס, המפצח את ההגנה היריבה ומאפשר לחבריו זריקות נוחות משלוש, ובצידו השני של הפרקט נועל את הצבע בפני ההתקפה היריבה – והן להשפעתו של הסופרסטאר-פאואר – ב-2019 מילוואקי הייתה קבוצה מצוינת, וסיימה ראשונה במזרח, אבל הסופרסטאר של טורונטו היה, לדעתי, עדיף על זה של מילוואקי. ב-2021, בפיינלז מול פיניקס, יאניס כבר הבשיל, בעוד שלפיניקס, לדעתי, (עדיין?) לא היה שחקן בקליבר הזה. הדינמיקה, בשני המקרים, הייתה דומה – הקבוצה הנחותה בסופרסטאר-פאואר הובילה 2-0, עד שהקבוצה בעלת היתרון בסופרסטאר-פאואר "העלתה הילוך", וזכתה בסדרה בתום ארבעה נצחונות רצופים.

שני השחקנים ההיסטוריים שצמחו במילוואקי הצליחו לזכות באליפות בשורותיה. אחד עזב לאחר מכן. השני? נכון לעכשיו לא, אבל קשה לדעת מה צופן העתיד. מה שכן, אפשר להניח שללא יאניס, כמו בתקופת פוסט קארים, מילוואקי תתקשה להגיע להישגים דומים.

אגב, מעניין לציין שבבחירה השניה בדראפט 2014 בחרה מילוואקי בג'בארי פארקר, והותירה על הלוח שחקנים דוגמת ג'ואל אמביד (3) וניקולה יוקיץ' (41), ולנו נותר רק לדמיין איך הייתה נראית קבוצה עם יאניס ועם אחד משני האחרונים, ולהניח שהיא הייתה מוציאה את מילוואקי מהקבצת הכוכב הבודד…

בפרק הבא נסקור את אימפריות הכוכב הבודד של קליבלנד ו-וושינגטון.

מקורות: בסקטבול רפרנס, ויקיפדיה, פייסבוק